סולימן ירון ואח' נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

שתי תביעות אוחדו: תביעתו של ירון סולימן לפיצוי בשל נזק גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק פלת"ד) ותביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) לפי אותו חוק. התובעים טוענים שפציעתו של מר סולימן היתה בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק פלת"ד תוך שימוש באופנוע שביטחו הנתבעות ומכאן זכותם לפיצוי. הנתבעות טוענות שהפציעה לא נגרמה בנסיבות המהוות תאונת דרכים. הדיון פוצל וראשית נדונה שאלת החבות. הוגשו מסמכים רבים ונשמעו רק שלושה עדים: התובע עצמו ושני עדים מומחים.

התובע העיד, שניגש לאופנוע של פלוני, מר אלפרון (להלן: האופנוע המבוטח), לקוח קבוע של חנותו, על מנת להתניעו ולקרבו לחנות. הוא הכניס את המפתח למתנע, אך לא הספיק להתניע את המנוע. מאחוריו, מכיוון אופנוע נוסף שעמד שם (להלן: האופנוע הממולכד), התרחש פיצוץ אדיר, הוא ראה כדור אש ונפצע. בעת הפיצוץ היה התובע בעמידה, כשאחת מרגליו מורמת קלות – אולי על מנת להתיישב באופנוע המבוטח. יש לציין שגרסת התובע לענין זה היא עדות יחידה של בעל אינטרס ברור (עדי ראיה לאירוע לא זומנו להעיד). לכאורה נרשמו מפיו גרסאות מעט שונות במשטרה וגם בכתבה בעיתון. הנתבעות סבורות שיש להסיק מגרסאות חלופיות אלה, שהפיצוץ התרחש בעת שמר סולימן ניסה להזיז את האופנוע הממולכד, או לכל הפחות, בעת שנשלח להזיז את האופנוע של מר אלפרון מתוך מודעות לאפשרות שהאופנוע הסמוך ממולכד. בענין זה רבים הספקות, אך לשם ניתוח האירועים ניתן להתייחס לגרסה שהושמעה בבית המשפט כאל תיאור עובדתי מדויק של האירוע. המשטרה חקרה כמובן את האירוע. מסקנתה היתה שאופנוע שכן מולכד ופוצץ, כנראה על מנת לפגוע במי שאמור היה להשתמש באופנוע המבוטח של מר אלפרון.

סעיף 1 לחוק מגדיר תאונת דרכים כדלהלן:

"תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום אסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

החזקה המרבה קובעת, כאמור, כי יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר, שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב. בפסיקה נקבע כי פרשנותה הנכונה מחייבת שהתלקחות הרכב תגרם בשל רכיב של הרכב או חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו. בע"א 5408/03 אבו קטיפאן נ' נתן כהן, פ"ד נח(6) 433, נקבע, שמתבקשת הבחנה בין מקרה שבו נגרמת ההתלקחות בשל רכיב או חומר החיוניים לכושר הנסיעה של הרכב, כדוגמת הדלק שברכב, לבין התלקחות שלא נגרמה בשל אותו חומר או באותו רכיב חיוני אך בסופו של דבר שללה מן הרכב את כושר נסיעתו. "הבחנה זו מחייבת את המסקנה כי לא הרי מקרה שבו אוחזת אש במיכל הבנזין וכתוצאה מכך מתלקחת המכונית או מתפוצצת - מסיבות טיפוסיות להחלת החזקה המרבה - לבין מקרה שבו נדלק ריפוד המושב או רכיב אחר שאינו חיוני לכושר הנסיעה של הרכב והאש מתפשטת גם לרכיבים אחרים בתא הנהג. מקרה אחרון זה, כעיקרון, אינו בא בגדר החזקה וזאת אפילו אם בסופה של השריפה נגרם לרכב נזק המונע את האפשרות לנסוע בו. שריפה זו אמנם אחזה ברכב, אך אין היא שונה, לעניין תחולת החוק, משריפה בבית מגורים או בכל זירה אחרת". משמע, כדי שהתביעות יצליחו על התובעים להוכיח שמר סולימן נפצע עקב בעירה שאחזה דווקא ברכיבים מסוימים של האופנוע המבוטח.

ענין זה היה גם בלב המחלוקת בין המומחים מר סלוצקי ומר היינה. איש מהם לא בחן את זירת האירוע, או את השרידים ושניהם חיוו דעתם בהסתמך על תצלומי עתונות. רואים בהם אופנוע פגוע ובו סימני הרס העומד בקרבה גדולה לחלון ראווה של חנות (זה האופנוע המבוטח). בקרבתו, שכוב על המדרכה, אופנוע שאוכל באש (זה האופנוע הממולכד). דומני שיש להזהר מאד במשקל שמעניקים לחוות-דעת המוכנות על סמך מידע כה מוגבל.

המוציא מחברו עליו הראיה. התובעים נדרשו להוכיח את הטענות שלהם, שדווקא התלקחות רכיבים מסוימים באופנוע המבוטח היא שגרמה לנזקי התובע. על מנת להניח תשתית להוכחת טענה כזאת, היה עליהם להתחיל בהוכחה היכן באופנוע נמצאו רכיבים אלה. לשם כך התבקשה עדות מומחה, שלא הובאה כלל - והרי לבית המשפט אסור להסתמך על ידיעתו השיפוטית באשר למקום שבו בדרך-כלל נמצאים באופנועים רכיבים אלה. בשלב השני, היה על התובעים להוכיח שאותם רכיבים נדלקו ובערו. בשלב השלישי היה עליהם לקשור את בעירתם עם נזקיו של מר סולימן.

אלא שהתובעים "דילגו" על השלב הראשון בסולם הראייתי. איש לא העיד על מבנה האופנוע. איש לא העיד היכן באופנוע נמצאים הדלק ושמן שכביכול התלקחו. לעדותו של מר סלוצקי בענין זה, אין כל ערך. הוא אינו מומחה לאופנועים וגם לא הציג עצמו ככזה. לדבר חשיבות יתירה מפני שהוא לא העיד עפ"י בדיקת השרידים אלא לפי מראה עיניים עפ"י צילום קטן יחסית של אופנוע שרוף. בחוות-דעתו ציין מר סלוצקי רשימה של מערכות שנשרפו, אך הוא לא ציין כלל היכן הן נמצאות – והוא גם לא הצביע עליהן על גבי תצלום האופנוע השרוף. "פער ראייתי" זה מנע מהתובעים להוכיח אילו רכיבים באופנוע המבוטח נשרפו. די היה בכישלון זה כדי להצדיק את דחיית התביעה. למען שלמות הדברים, אמשיך בדיון שלהלן.

מר סלוצקי חיווה דעתו שהאופנוע המאוכל מולכד והתפוצץ, הפיצוץ שלו גרם בין השאר להתלקחות רכיבים כמו מערכת הדלק מערכת השמן מערכת ההנעה ומערכת החשמל באופנוע המבוטח וכי התובע, מר סולימן נפגע מרכיבים אלה. בחקירתו הנגדית אישר מר סלוצקי שעוצמת הבעירה באופנוע הממולכד היתה גדולה בהרבה מעוצמתה באופנוע המבוטח. כאשר נשאל היכן לדעתו עמד מר סולימן בעת הפיצוץ העריך שהוא עמד בין האופנוע המבוטח לבין חלון הראווה, אף שהגרסה שנתן התובע עצמו מיקמה אותו בין האופנועים דווקא. מר סלוצקי כלל לא ראה את זירת האירוע. מעדותו עלה שאת חוות-דעתו ביסס רק על תצלום אחד, אשר צולם ע"י אדם אחר בזירת אירוע, שאולי נעשו בה שינויים. מר סלוצקי לא בדק את השרידים, וגם לא ידע מה היה סוג המטען שהתפוצץ ומה היה משקלו. הבסיס העובדתי שהיה בידי עד זה דל ביותר ולא די בו על מנת לבסס את מסקנותיו הנחרצות. אפילו הערכתו שהמרחק בין האופנועים שרואים בתצלום היה 120 – 150 ס"מ נראית לא נכונה, ובתצלום האופנועים נראים סמוכים הרבה יותר.

הבסיס הראייתי הדל שהציגו התובעים לא היה גזירת גורל. בידי התובעים היה להביא ראיות רבות וטובות יותר. את תצלומי העיתונות יש להעריך בזהירות רבה. האותנטיות שלהם לא הוכחה ויתכן שנעשתה בהם "עריכה" (כפי שלעתים נדרש בפרסום בעיתון). התצלומים הוגשו כפי שהודפסו בהסכמה. אף שהסכמת הצדדים מכשירה את קבילות הראיה, אין די בה כדי להגדיל את משקלה של ראיה פגומה. מותר היה לצפות שיעשה ניסיון להעיד את הצלם עצמו, לברר מה ראה בזירה ולקבל ממנו את תצלומי המקור. נראה כמעט ודאי, שהצלם ערך באותה זירה צילומים נוספים, שלא פורסמו. ליקויים אלה בחומר הראיות פועלים לרעת התובע, שעליו הנטל להוכיח את תביעתו.

חוו"ד מר היינה, הוגשה כדי להתמודד עם חוו"ד מר סלוצקי, על סמך חומר גלם דומה. מר היינה סבור שמר סולימן נפצע מפיצוץ האופנוע הממולכד בלבד. לדבריו פיצוץ של חומר נפץ מתאפיין ביצירת כדור אש וחום גדול מאוד. ההבזק מתרחש תוך אלפיות שניה ומשכו קצר למדי. הוא העיד, שהאופנוע הממולכד בער ואוכל באש, בעוד שהאופנוע המבוטח נותר על עומדו כאשר ניכרים בו רק סימני התכה עקב חום ומעט סימני בעירה. את הטענה שבאופנוע זה התפתח מוקד בעירה עצמאי ובערו בו חומרים כדלק ושמן הוא דחה נחרצות. הוא הסביר, שאילו היתה בעירה של הדלק במיכל האופנוע הוא לא היה נותר במצב הטוב יחסית שנראה בתצלומים, אלא היה מושמד כליל במשך הדקות שחלפו עד שהגיעו למקום כבאים והחלו לנסות לכבותו.

בתצלומים רואים אופנוע מאוכל באש השכוב על המדרכה. נראה שבטרם נשרף הוא היה קרוב לאופנוע אחר, הנראה עומד עדיין שעון על רגלית, כמעט בצמוד לחלון ראווה. האופנוע העומד הוא האופנוע המבוטח והוא שהיה כנראה יעד הפיצוץ שהתרחש באופנוע האחר, הממולכד. בחינה חיצונית של האופנוע המבוטח חושפת סימני נזק עקב חום ויש בו גם סימנים שיכולים להיות סימני בעירה ממש. לעומת זאת רואים בו חלקים רבים מחומרים דליקים שלא נשרפו כלל (אף שניזוקו). המושב פגום, אבל שלם למדי. הנזקים באופנוע זה קשים יותר בחלקו הקדמי. אין זה נראה סביר, שתכולת מיכל הדלק של אופנוע זה בערה, הן מפני שלא רואים סימנים של בעירה אינטנסיבית שצפויה משריפת דלק והן מחמת העדרם של התוצרים של שריפה כזו, כמו הרס מרשים יותר של חלקי בד ופלסטיק סמוכים מאוד. ככל שניתן לראות מהתצלומים, גם לא התרחש באופנוע זה כל פיצוץ (מה שמתאים לעדותו של מר סולימן).

מקורות אחדים מסייעים לבחון היכן בדיוק נפגע מר סולימן ומה גרם לפגיעותיו:

 התיעוד של משטרת ישראל: הנחקר (התובע) "...וראיתי להבות עולים מהרגליים שלי" (כלומר מלמטה ולא מלפנים או מאחור) (18.9.2000 שעה 09:25). "רסיסים שהוצאו מהפצוע (התובע): פיסת מתכת מפרק ירך שמאל ... פיסת מתכת מקרסול שמאל של הנ"ל... פיסת מתכת שהוצאה מקרסול ימין של הנ"ל... 4 פיסות מתכת מזרוע שמאל..." (17.9.2000 שעה 15:50). פגיעות אלה הן נזק ישיר ממטען החבלה (מזכר משטרת ישראל 25.9.2000 ודו"ח פעולה של מ"י 17.9.2000)